התנהגות מפריעה של ילדים והקשר לתחושת שייכות - חלק א'

שוב הילד הפריע בכיתה, שוב קיבלתם טלפון מהמחנכת או הגננת שהילד התנהג באלימות כלפי החברים? הרבה הורים וגם צוות הגננות והמורים רואים התנהגויות שונות של ילדים ולא מצליחים להבין למה הם מתנהגים כך?

בפוסט זה ננסה להבין את ההתנהגות של הילדים והקשר לתחושת השייכות שלהם לפי הגישה האדלריאנית.

בחלק א' ננסה להבין מהיא תחושת השייכות, בחלק ב' ננסה להבין איך ניתן להשפיע על התנהגות מפריעה של ילדים באמצעות שינוי תחושת השייכות שלהם.

בני אדם בכללם הם יצורים חברתיים. אנחנו לא לבד בעולם הזה, יש לנו רצון להיות בין אנשים, רצון בסיסי לשתף פעולה, להשתייך לקהילה האנושית, למשפחה, למצוא מקום ולהרגיש חלק ממנו. כשמרגישים שייכות מרגישים מקובלים, נחוצים, בעלי ערך.

הצורך בשייכות הוא צורך קיומי שבלעדיו אי אפשר לחיות, הוא שווה לנשימה, הכוח המניע בחיים, אי אפשר להבין את היחיד והתנהגותו בנפרד מהחברה.

כבר מרגע שתינוק נולד הוא קשור לאחרים, התינוק נולד כיצור חסר אונים, כלומר, הוא אינו יכול לטפל בעצמו דבר המחייב אותו להיות באינטראקציה עם הסביבה, יש לו יכולת להפעיל את הסביבה וזאת באמצעות בכי, צעקות, חיוך גדול. החוויה הראשונה של התינוק היא שכולם רצים סביבו, עושים למענו, כך מתפתחת ההרגשה לה הוא זקוק וזו תחושת השייכות, קשר.

הצורך הפסיכולוגי הראשון והחשוב לו זקוק כל אדם בכל זמן, גיל ומקום זה להיות שייך ולהרגיש שייך. הצורך חשוב כל כך שכל המעשים שלנו המודעים והלא מודעים מכוונים למציאת הצורך והגשמה שלו. זוהי המשימה הכלל אנושית של כל אדם באשר הוא. החברה כל הזמן מציבה אתגרים, משימות ולאדם יש רצון להיות חלק.

חשוב לדעת שיש הבדל בין שייכות לתחושת השייכות. ילד יכול להיות חלק מקבוצה אבל לא להרגיש כחלק ממנה, לדוגמא הילד נמצא בכיתה הוא חלק ממנה, מופיע ברשימת התלמידים, משתתף במשימות כיתתיות, אבל הוא לא מרגיש שייך לכיתה.

תחושת השייכות היא תחושה סובייקטיבית. זהו למעשה תהליך פסיכולוגי רגשי ומורכב במהלכו אדם כל הזמן שואל את עצמו האם אני מתאים לקבוצה, האם אני חלק, האם פענחתי את הקוד שלה, האם התקבלתי. האדם כל הזמן מחפש התאמה עם החברה, כל הזמן צריך לפענח אותה. לפעמים אדם לא מפרש נכון, לפעמים הוא מפרש נכון אך לא פועל נכון והדבר מורכב מאוד.

לכן כשננסה לבחון התנהגות של ילדים דבר ראשון שנבדוק היא תחושת השייכות שלהם כפי שהיא באה לידי ביטוי במסגרת החינוכית וכן מחוצה לה (משפחה, קהילה).

כמובן שהכי קל לאתר את הילדים שצועקים בשטח, כלומר, אלו המפריעים, מרביצים, אך יש גם לשים לב לילדים "הנעלמים" בכיתה, אלו שלא שומעים ולא רואים. לשני קצוות אלו יתכן שאין תחושת שייכות למסגרת והתנהגותם היא הנסיון שלהם להיות שייכים לקבוצה בדרכם שלהם, לדוגמא: הליצן של הכיתה, המופרע של הכיתה, השתקן, החכמולוג ועוד...

כשילד מרגיש שייך הוא גם מרגיש ערך, הוא מרגיש נחוץ, אהוב ולא לבד, הוא תורם לקבוצה ונתרם ממנה. לכן, אנחנו צריכים לעזור לילד להגביר את תחושת השייכות.

תהליך בניית שייכות דורשת יצירתיות והרבה אנרגיה שכן אני יכולה להרגיש שייכת ואז יכול לקרות משהו שיערער את התחושה הזו ושוב אצטרך לחפש אותה. תחושת השייכות היא דינמית ויכולה להשתנות כל הזמן, השדה החברתי גם כשהוא יציב הוא משתנה, בזמנים שונים יש שינויים, לדוגמא: ילד באותו היום יכול לחוות שינויים לדוגמא בבוקר בכיתה, בצהריים בצהרון או בבית, אחרי הצהריים בחוג, בערב במסיבה או אצל חבר. בכל מקום הוא יכול להרגיש שייך או לא שייך.

תחשבו על עצמכם, בבוקר בבית עם המשפחה, אח"כ הולכים לעבודה ואולי בערב מפגש חברים, האם בכל מקום אתם מרגישים את אותה תחושת השייכות??

תרגיל שייכות:

כתבו/חישבו לעצמכם על שתי קבוצות שהייתם שייכים אליהם:

באחת הרגשנו חלק ממנה בשנייה לא הרגשנו חלק ממנה.

בכל קבוצה רשמו לעצמכם מה היה בקבוצה שנתן תחושת שייכות או לא נתן תחושת שייכות, איך פעלנו בכל קבוצה, מה עשינו, מה חשבנו, איך התנהגנו.

מתוך התרגיל שימו לב שהתנהגות המעידה על תחושת שייכות הינה תרומה, מוטיבציה להועיל. לעומת זאת כשאין תחושת שייכות נוצרות התנהגויות מפריעות, חלקים לא טובים באישיות עולים, יכולה להיות התנהגות של התכנסות (אני עם עצמי).

מתוך התנסות בתרגיל זה תבינו יותר טוב מה מרגיש הילד שלכם שאולי אינו מרגיש שייך לקבוצה, שכן אצל ילדים כשיש התנהגויות מפריעות זו נורת אזהרה לתחושת השייכות של הילד, ההתנהגות היא אינה כי הילד רע אלא לא מצא את מקומו, יש לו קושי בתחושת שייכות.

בחלק ב' שיפורסם בתחילת חודש הקרוב, ננסה לראות מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לילד להרגיש שייך ובכך לשנות את התנהגותו.