כיצד נקיים תקשורת טובה יותר עם ילדינו

הורים רבים נתקלים בקצרים בתקשורת עם ילדיהם, בפוסט הקודם הבנו מהי תפיסה הסובייקטיבית ואיך היא קשורה לתקשורת ולקצרים בתקשורת בין הורים וילדים.
בפוסט זה ננסה ללמוד איך לקיים תקשורת חיובית וטובה עם ילדינו, ולכל אלה שחושבים שילדיהם גדולים וזה מאוחר מידיי, אז דעו שזה אף פעם לא מאוחר מידיי, כמובן שעדיף להתחיל מגיל צעיר וברור שכשהילדים מתבגרים התהליך דורש יותר זמן, אך אל תוותרו ואפילו תתעקשו ותראו שיש תוצאות.
לפני שאנחנו מסתכלים על התקשורת עם ילדינו, בואו נבדוק כיצד אנחנו כבני אדם היינו רוצים שיתנהגו אלינו, החברים שלנו, הבוס בעבודה. תסכימו איתי שערכים בסיסיים אלו הם: כבוד הדדי, הקשבה, הדדיות, מתן משוב (היזון חוזר) והימנעות מפגיעה והשפלה.
עלינו כהורים לזכור שילדינו הם בני אדם הזקוקים לאותו היחס כמו שאנו המבוגרים זקוקים לו ולא משנה אם הם ילדים קטנים או מתבגרים.
בתקשורת עם הילדים , חשוב שנדבר אל הילדים בגובה העיניים ולא ממרום גילנו, אל לנו להתנשא ולהגיד מילים כמו: "למה? ככה! כי אני אמרתי" או "כשתגיע לגיל שלי....", או "אני המבוגר ואם אני אומר אז אני קובע".
כמו כן אין צורך בהתיילדות למולם כלומר לדבר בשפת תינוקות, או להיכנס למאבקי כח עימם.
אז מה כן אפשר ורצוי לומר?
"אני מבינה", "בוא תספר לי מה קרה", "אני מקשיבה", "אם אני הייתי במקומך", "אני מציעה לך לנסות..... מה אתה אומר"?
מילים אלו אינן שופטות או מאשימות, הן מעודדות תקשורת חיובית, מרככות וגורמות לזה שעומד מולנו להרגיש שרואים אותו.
בכל גיל ובעיקר בגיל ההתבגרות, עלינו לכבד את רצונם של ילדינו לחקור ולחוות את עצמם כנפרדים מאיתנו וכאן נכנסת הסובייקטיביות שכבר דנו בה בפוסט הקודם.
בגיל ההתבגרות הילדים ברובם (אם כי לא כולם ולא באותן עוצמות) מתחילים ליצור מרחק מההורים, חלקם מסתגרים בחדריהם שעות או עסוקים עם בני גילם, התקשורת עם ההורים נעשית מינימליסטית, השיח מתקיים רק אם יש צורך. אלה נובעים מהרצון שלהם במרחב נפרד מההורים, אל תילחמו בזה, תנו להם את המרחב שהם מבקשים, עם זאת צרו הזדמנויות לשיח, כמו סביב שולחן האוכל (ארוחה משפחתית היא חשובה מאוד בעיקר בגיל יותר בוגר שלפעמים זו ההזדמנות לזמן איכות) או לפני השינה, עשו זאת במקום שמאפשר שיח באווירה נעימה, אם הנושא רגיש כבדו את פרטיותם ועשו זאת ביחידות אפשר על כוס שתייה ועוגה.
זיכרו שלא תמיד מתן עצות זה מה שהמתבגרים/ילדים שלנו צריכים, לפעמים הם צריכים רק אוזן קשבת שאינה שופטת או כועסת עליהם, אפשר לומר להם שאם הם מעוניינים לשמוע עצה אז תשמחו לעזור, אל תכפו עצות.
בפוסט שעסק בסובייקטיביות הדגשתי שלאנשים שונים יש מחשבות, דעות, עמדות ורצונות משל עצמם ולכן כאשר אתם מקיימים שיח עם ילדיכם, היו ערוכים לכך שדעותיהם עלולות להיות שונות משלכם ואל לכם לבטל אותם, אינכם צריכים להסכים איתם אך גלו הבנה לשונות הסובייקטיבית.
אם החלטתם לערוך שיחה, מה כן לעשות:
חישבו על הנושאים מראש, הכינו רשימת נושאים שאתם רוצים להעלות, סדרו אותם לפי סדר החשיבות, אם יש לכם יותר מידיי נושאים, אל תעלו אותם באותו מפגש, שכן הדבר עלול להתפרש בעיני הילד שאתם תוקפים אותו, נסו לחשוב אם הבוס שלכם בעבודה מזמין אתכם לשיחה על העבודה שלכם ויש לו רשימה ארוכה של תלונות לעומת נושא אחד בלבד, הרי שבנושא אחד יהיה לכם הרבה יותר קל להתעסק ו"לתקן" מאשר רשימה ארוכה ומייגעת של נושאים שאתם לא יודעים מהיכן להתחיל. לכן, בחרו נושא אחד שהכי מהותי מבחינתכם ואחרי שזה מטופל רק אז תמשיכו לנושא השני ברשימה.
התחילו בגילוי חיבה, בדיבור על מה שכן טוב שהם עושים. היו ברורים, אל תהיו שליליים ותגידו מה לא, תגידו מה כן הייתם רוצים, מצפים, מבקשים.
תנו לילדיכם תחושה שהם שווים, שהעזרה שלהם מהותית ואתם זקוקים לעזרתם.
רצוי לקיים שיחה שכזו באווירה נעימה כמו ארוחה משותפת או אפילו על שוקו ועוגה.
העבירו מסר ברור לגבי מה הקווים האדומים מבחינתכם כהורים והסבירו מדוע זה קו אדום שאין לחצות אותו, חשוב שיהיה הסבר הגיוני לכך (רצוי שלפני השיחה תבררו עם עצמכם מה הקווים האדומים שלכם ומדוע בחרתם אותם).
חשוב שלא תיבהלו מכעס של הילד, זכותו לכעוס. הסבירו לו שזה באמת מכעיס ותנו הסבר הגיוני לבקשותיכם, הסבר הגיוני הינו מרגיע וגורם להבנה.
דברו עם ילדכם ואפשרו ערוץ תקשורת פתוח, תמיד תחזקו אותם תהיו גאים בהם והמשיכו לחזק ולעודד אותם במקומות הראויים.
גישה חיובית חמה ואוהבת תאפשר להם לקבל את המסרים שלכם.
וזיכרו תמיד שילדינו הם בני אדם הזקוקים לאותו היחס כמו שאנו המבוגרים זקוקים לו, אז תנו להם את אותו היחס שאתם הייתם רוצים לקבל מהסביבה שלכם.