התנהגות מפריעה של ילדים והקשר לתחושת שייכות- חלק ב'

התנהגות של ילדים יכולה להוציא אותנו מדעתנו, הטלפונים הבלתי פוסקים מהמורה/גננת.

בחלק זה, ננסה לראות כיצד אנו כהורים ומורים יכולים לנסות להשפיע על תחושת השייכות של הילד ובכך להשפיע על התנהגותו.

אז לאחר שבחלק א הבנו את החשיבות של תחושת השייכות של הילד והשפעתה המכרעת על התנהגותו, ננסה לראות כיצד ניתן לעזור לילד לחוש שייך.

ישנם חמישה מרכיבים שצריכים להתקיים כדי שאדם ירגיש שייך:

1. הצורך להרגיש שווה ערך כלומר, שווה בערכו לאחרים, יש לשים לב שלא מדובר על שווה בתפקיד. לדוגמא ילד והורה - הורים הם בעלי תפקיד שונה מתפקיד הילדים אבל כולנו בני אדם עלינו לדבר לילדינו בכבוד שהיינו רוצים שידברו אלינו, לדבר אל הילדים "בגובה העיניים" לתת להם תחושה שהם שווי ערך ומכאן בעלי ערך. כשהמורה צועק על תלמיד בפני בכל הכיתה הוא משפיל אותו ונותן לו תחושה שאין לו ערך, לעומת אם היה מדבר איתו בארבע עיניים ומסביר לו בצורה מכבדת. תחשבו אם הבוס בעבודה שלכם היה צועק עליכם לפני חבריכם לעבודה על משהו שלא עשיתם טוב, איך תרגישו?

2. הצורך להרגיש התייחסות אישית- כל אדם בכל מצב וגיל זקוק להתייחסות אישית, הדבר מצריך לדעת להקשיב, לא לבטל דעה שונה משלי, להיות פנוי לצרכים של האחר, לשמוע למה כל אחד זקוק ולהבין שזה סובייקטיבי. כל אחד רוצה להרגיש אחד יחיד מיוחד. במשפחה ניתן לראות את זה בהשוואה בין אחים בין צרכי ההורים שלא תואמים לצורכי הילדים.

אתם כהורים יכולים להקדיש שעה עם הילד בנפרד מאחיו וכבר תרמתם לו לתחושה שהוא מיוחד. כשהמורה מציין תלמיד לטובה בפני כל הכיתה או שולח עם התלמיד הערה טובה במחברת, אין מאושר ממנו באותו הרגע. תזכרו, ילדים מוכנים להתנהגות שלילית רק כדי לזכות ביחס אישי.

3. הצורך להרגיש מועיל – תחושת ערך נבנית לא רק כשמתחשבים ברצונות הילד אלא גם כשהילד מועיל. טעות נפוצה היא שאנחנו כהורים כל הזמן עושים למען הילדים, יש להביא לילדים את היכולת להוציא מהכח לפועל כלומר לתת להם תפקיד להרגיש שהם תרמו והועילו, התרומה יכולה להיות בעבודות הבית, או בכיתה בתרומה כיתתית. עלינו לתת לילד להרגיש תחושת ערך עצמית בכך שהוא יעזור לאחר, אולי לאחיו בשיעורי הבית או בבית הספר לעזור לילדים קטנים יותר, כך ניתן לו להרגיש מועיל, תורם ובעל משמעות.

התרומה יכולה להיות גם פאסיבית מעצם שיתוף פעולה והתחשבות, לדוגמא: ילד שרוצה משהו ואני מדברת בטלפון, הילד מחכה בסבלנות, זוהי תרומה פאסיבית ויש לעודד אותה.

ילד שמרגיש שאין לו מה לתרום ירגיש ניכור שמביא לתחושת חוסר שייכות.

4. צורך בצמיחה גדילה והתפתחות – לכל אדם יש צורך בסיסי לנוע ולהתקדם ממקום נמוך לגבוה יותר, שינויים לטובתנו. הצמיחה יכולה להיות ברבדים שונים, ביניהן צמיחה רגשית וחברתית.

ברמה רגשית חשוב שהילד ידע גם להיות במקומות רעים ועלינו כהורים/מורים לא לשלול את מה שהם מרגישים, לתת שם לרגשות, לתת לגיטימציה כל אלו יביאו לצמיחה רגשית.

ברמה חברתית הילד כל הזמן ישאף לשפר את הקשר עם החברה הסובבת אותו. עלינו כהורים לעודד קשר חברתי, אחה"צ לעודד את הילד להזמין חברים, ליזום מפגשים חברתיים גם אם הילד הוא זה שתמיד יוזם. בכיתה ישנם פרוייקטים משותפים לילדים היוצרים מפגשים חברתיים, או משפחות מארחות הנהוגות בבתי ספר שונים.

5. צורך במשמעות אישית – זה תוצר של ארבעת המרכיבים הקודמים. ילד שמרגיש טוב, שיש לו מקום מועיל, יחוש תחושת משמעות אישית.

חמשת מרכיבים אלו הם כלים ישומיים שיכולים לעזור לנו לבדוק מה מתממש ומה לא אצל הילד.

אך חשוב לזכור, אנחנו יכולים להשפיע על ההסתברות שהילד ירגיש שייך, הכוונה היא שאם ילד מרגיש שייך או לא תלוי בהרגשתו, אנחנו יכולים לזמן אפשרויות אך הבחירה לקחת ולהשתמש ומה תחושתו בסופו של דבר זה שלו.